אירנה סנדלר, תודה - עבודות נבחרות

מתוך העבודות שהשתתפו בתחרות "אירנה סנדלר, תודה" שנבחרו על ידי בתי הספר ואשר נשלחו לועדת השיפוט באגף החינוך בעירית רעננה נבחרו 4 עבודות שזיכו את יוצריהם בפרס ניקול רויסמן חטיבת השרון - קולז' תום ורבר חטיבת אלון - מכתב סתיו כהן חטיבת יונתן - שיר מיכל סטרוסקי תיכון מור מטרו ווסט - ציור-מכתב

סתיו ראשון בלעדייך - קינת עץ התפוח
סתיו כהן

'בינות עשבים שוטים ואבנים מרוטשות,
בינות פרחים נבולים שאיש לא דאג להשקות,
אני שוכן.
והדשא הנעים- לא נעים מלטף בעדינות את גזעי
חרוש הקמטים,
וציפורים קטנות מקוננות על תפוחי המבשילים
ורוח שורקת מנשבת,
סוחפת איתה עפר ועלים שנשרו
לוקחת איתה את הסודות שהצפנת בי.'

חשבתי לכתוב לך את השיר הזה, אירנה, ולחתום בעפר את שמי.
אבל אני בסך הכול עץ תפוח,
ולעצים אין שם והם בטח לא כותבים שירים.
העצים מכים שורשים באדמה,
עומדים דומם,
מחכים ששריקת הרוח הנושבת תשמיע קולם.

וכבר סתיו, אירנה.
העלים שלי נשרו בשלל צבעי שלכת ונותרתי עירום ועריה.
זה הסתיו הראשון של העולם בלעדייך יקרה.
בעודי מנסה למתוח את  קומתי השפופה מזקנה, ולשרוד את החורף העתיד לבוא, בואי ואלחש לך אגדה.
על חמשת אלפים עיניים רעבות, מבוהלות, מתחננות.
עיניים עם מבט תמים של ילדות על סף בגרות בעל כורחן, מנסות לשמר זיק של תמימות.
אלחש לך, אירנה,
על ילדות שניצלה ממלתעות הרשע,
ממכונת ההשמדה האכזרית, מהחיה הנאצית.
אלחש לך יקרה,
על מלאך קטן ששברו כנפיו, ליבו ורגליו, אך לא הצליחו לגדוע שורשיו.
נפשו לא נכנעה למכאובי הגוף המייסרים שפקדו אותו בעת העינויים.
מלאך זה נגע בליבו של האל ובליבנו שלנו.
בואי ואלחש לך מיהו אותו מלאך נפלא,
הרי זו את, יקירה.
בואי ואשיר לך שיר גבורה ואספר לעולם עלייך, גיבורה.
אספר, על אותו החורף בו הברחת את הילדים, בו השלג המלוכלך כל כך כיסה את אדמות פולין,
חורף בו נותרתי לבדי, שומר על אוצרותייך קרוב-קרוב אל חיקי.
אוצר את הכדים שהפקדת בידיי,
הכדים היקרים המכילים בתוכם מידע על העוללים שהצלת,
הילדים שאהבת כמו היו שלך.
כן מלאך יקר, שמרתי על המידע שבעטיו חווית עינויים.
היום מכופף אני את צמרתי בפנייך, אירנה יקירתי,
מוחה דמעות הטל מעל עליי המצהיבים,
לו רק יכולתי לספר בשבחייך עד כלות עלה אחרון,
ומי כמוך כבר יודעת, שעצים יודעים לספר.
כן, העצים נותרים נטועים במקומם דומם,
מאזינים לרוח הנושאת את שירם.

'בינות עשבים שוטים ואבנים מרוטשות,
בינות פרחים נבולים שאיש לא דאג להשקות,
אני שוכן.
והדשא הנעים- לא נעים מלטף בעדינות את גזעי
חרוש הקמטים,
וציפורים קטנות מקוננות על תפוחי המבשילים
ורוח שורקת מנשבת,
סוחפת איתה עפר ועלים שנשרו
לוקחת איתה את הסודות שהצפנת בי.
אל העולם.'

אשה יקרה
מיכל סטרוסקי 

 

מילים לא יכולות
תום ורבר

לאירנה סנדלר היקרה,
מילים לא יכולות לתאר את מה שאני מרגיש כלפייך וכלפי מעשייך אז הדרך הכי טובה להסביר זה על ידי ציטוט מהתנ"ך: "ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי" (ספר שמות, פרק יט', פסוק ד').
אני, בתור ילד שגדל בהונגריה, הייתי עד להרבה מעשי אנטישמיות ולכן הדברים שלמדתי עלייך היו לי כל כך קרובים ואישיים. חזרתי לארץ בכיתה ו' וגם אני הרגשתי שחזרתי למולדת "ואביא אתכם אלי".

אירנה, הדברים שאת עשית והסיכונים שאת לקחת למען האחר, למען החלש הם פעולות שמעט מאד אנשים בעולם שלנו היו עושים.
בשביל רבים מאד את הסיבה שהם חיים, את האור שבקצה המנהרה, הטוב במלחמה נגד הרשע, בזכותך, חיים מאות אם לא אלפים של אנשים עכשיו.
כמו בציטוט שבחרתי, את לקחת אנשים והצלת אותם, את נשאת אותם על כנפי נשרים ולמרות כל הסיכויים הצלת להם את החיים. יותר מדי אנשים חייבים לך את חייהם ומי שלא, יסכים איתי שאת בנאדם עם לב זהב ובנאדם שכולנו היינו רוצים להיות כמוהו.

יהיה זכרך ברוך ואני בטוח שאי שם, מגן עדן את משקיפה על כולנו.

תודה על הכול

תום ורבר

 

אומץ מעל לכל חומה
ניקול רויסמן

...מרכז הקולז' הוא יד המבוגר (אירנה) שמחזיקה ביד הילד (ילדים שהצילה) בכדי לעזור לו להוציא אותו ממחנה הריכוז. שתי הידיים מוחזקות מעל חומת הגטו האכזרית והאפל.
ברקע הקולז' בצד הגטו: הרקע הוא שחור, אפל, חשוך, שלילי ואף קטלני, אך תמיד ניתן לראות נקודות של תקווה מנצנצות ומאירות בדרכנו. בו זמנית יש נקודות שחורות ואדישות מחוץ לגטו אשר מסתובבות בין כל מה שמעבר לחומה.